<h1>תוספות רבינו טודרוס ב"ר יצחק מגירונה — נזיר</h1>
<h2>דף ה.</h2>
[נזיר ט' ע"א] ב"ש סברי לה כר"מ דאמר אין אדם מוציא וכו'. תימה כיון דאמרי דבית הלל סברי לה כר' יוסי דאמר בגמר דבריו אדם מתפיס, נימא דב"ש כר' מאיר דאמר תפוס לשון ראשון. י"ל דלא שמעינן לרבי מאיר בכי האי גונא דתפיס לשון ראשון אלא בתמורת עולה תמורת שלמים, דהוו תרי מילי, ואמרינן כיון דברישא אמר תמורת עולה כי הדר אמר תמורת שלמים לא אמר כלום. אבל הכא חדא מילתא היא, הריני נזיר מן הגרוגרות, ולא שייך הכא לשון ראשון, משום הכי איצטריך למימר אין אדם מוציא וכו'. וא"ת וכיון דב"ש סברי כר' מאיר דאמר אין אדם מוציא וכו' נימא ב"ה לא סברי לה כר' מאיר. וי"ל לרווחא דמילתא נקט הכי לומר דאפילו סברי ב"ה כר' מאיר דאין אדם מוציא דבריו לבטלה הכא אינו נזיר משום דבגמר דבריו מתפיס. וא"ת וכיון דהא מילתא (ד)לא דמיא לתמורת עולה וכו' כדפרישית, לימא ב"ה סברי לה כר' מאיר, והכא שאני דגמר דבריו ותחלתם חדא מילתא היא, וליכא למימר תפוש לשון ראשון וליכא למימר אין אדם מוציא דבריו לבטלה כדפרישית, משום דגמר דבריו עיקר. וי"ל דליכא למימר דסברי ב"ה כר' מאיר בתפוס לשון ראשון ובאין אדם מוציא וכו'. דאם כן אע"ג דלא דמי לתמורת עולה תמורת שלמים הכא הוה לן למתפס לשון ראשון כיון דאין אדם מוציא דבריו לבטלה, דאהני אין אדם מוציא למתפס לשון ראשון. אי נמי י"ל דאין הכי נמי דב"ה סברי לה כר' מאיר בתרוייהו והכא שאני כדפרישי'. אלא ה"ק ובית הלל סברי לה הכא כדינא דא"ר יוסי בעלמא, ומטעמא דאמרנא. וא"ת היכי קאמר דסברי בית הלל כר' יוסי, והא איהו אמר אף בגמר דבריו אדם מתפיס, וכל שכן בתחלת דבריו, וב"ה אמרי בגמר דבריו ולא בתחלתן כלל. י"ל דשאני הכא דחד דבורא הוא וליכא למימר תפוס לשון ראשון, דגרוגרות פי' דהריני נזיר כדפרי'.
<h2>דף כ.</h2>
[נזיר ט' ע"א] וב"ה סברי לה כר' שמעון דאמר גבי הרי עלי מנחה מן השעורים דמייתי בסמוך שלא התנדב וכו'. וא"ת לימא דב"ה לטעמייהו דאמרי יש שאלה להקדש, דהא אמרי לקמן [ל"א ע"א] הקדש טעות לא הוי הקדש, ומינה דיש לו שאלה. הילכך יש לו חזרה תוך כדי דבור. י"ל דאי משני הכי תקשה לן דרבי יהודה דאמר לבית שמאי אינו נזיר, ואע"ג דלדידהו אין שאלה להקדש ולנזירות. משום הכי דחקינן לאשכוחי טעמא דאינו נזיר אפילו כי נימא אין שאלה. והיינו מפני שלא התנדב כדרך המתנדבין. ומפרש הכי לב"ה וה"ה לר' יהודה אליבא דב"ש. וא"ת אכתי נימא דטעמא דב"ה משום דנדר ופתחו הוא. דהא בהכי הוה ניחא לן מעיקרא. י"ל דב"ש בטעמא דאין שאלה בהקדש סתרי ליה לההוא טעמא כדפרישית, דסיפא דגרוגרות לאו פירושא דרישא דמילתיה אלא חזרה. ולאו נדר ופתחו איכא. ולהכי איצטריך למימר דב"ה סברי כרבי שמעון דלא התנדב וכו'. ולא אמרינן דלאתשולי קאתי אלא גרוגרות פירוש דהריני נזיר. אבל ר' יוסי לא איירי בהכי, דאיהו לא קאמר דבגמר דבריו הוא מתפיש וסותר הראשונים. דאף בגמר דבריו קאמר, ואנן הוא דקאמרינן הכי לב"ה משום דחד דבורא הוא. וא"ת היכי קאמר ב"ה כר' שמעון, והאמר ר' יוחנן לקמן אפילו תימא דברי הכל באומר אילו הייתי יודע וכו'. אלמא ב"ה מודו לת"ק דר' שמעון. ועוד היכי מוקמינן סתם מתניתין דלא כב"ה. י"ל בההיא ודאי ב"ה כת"ק דר"ש סברי, אלא דבהא דגרוגרות נקטי כר' שמעון משום דבגרוגרות לא שייכא נזירות כלל, ולא טעו בה אינשי. הילכך אית לן למימר דלא התנדב כדרך המתנדבין, דלא נתכוין לנזירות. אבל שעורים במנחה מישך שייכי, דאשכחן מנחה מן השעורים. והילכך מודו ב"ה לת"ק דיביא מן החטים, דבהא מטעא טעו.
<h2>דף כא.</h2>
[נזיר מ"ה ע"א] שוחט את השלמים ומגלח עליהן. משום דדריש וגלח פתח אהל מועד, במי שנאמר בו פתח אהל מועד דהינו שלמים, וכיון שעליהן מגלח, דין הוא שיקרבו תחלה. דפשיטא להו לתנאי שעל הראשון מגלח, שלא בא הכתוב לאחרו, כיון שהגיע זמן תגלחת ונשלם הנדר. והא דאקדים קרא חטאת לעולה ושלמים לאו דוקא, ולשונו של ר' אליעזר מוכיח, דקתני שחטאת קודמת בכל מקום, כלומר והלכך בדין הוא שיגלח עליה, אלמא פשיטא להו שעל הראשון מגלח.
